טלי ישבה ליד השולחן במטבח והביטה באימא שרחצה את הכלים.
“אימא, כבר כמה חודשים שאת לא עובדת ושמעתי שאבא סיפר שהוא לא יודע מה יהיה עם העבודה שלו, אז איך נסתדר?”, שאלה טלי, שתקה לרגע והמשיכה, “ואני רוצה שתדעו שאני לא צריכה בגדים חדשים ואני מוותרת על העוגיות עם השוקולד שאת מכינה ושאני כל כך אוהבת”…
אימא חיבקה את יסמין והתיישבה לידה. “אני רוצה לספר לך סיפור…
יסמין ישבה בשקט ונראתה עצובה. אימא ניגשה אליה ושאלה: “יסמין, מה קרה?”.
דמעה זלגה מעינה של יסמין. “אני פוחדת”, היא אמרה בשקט. “אולי הילדים לא יאהבו אותי? אולי לא יהיו לי חברות? ביום ההיכרות של הכיתה החדשה, אחת הבנות אמרה לי שאני ארוכה כמו שרוך…”.
אימא חיבקה את יסמין והתיישבה לידה. “אני רוצה לספר לך סיפור…
“רועי, פנה בבקשה את הכלים מהמדיח ושים כל דבר במקומו,” אמרה אימא בזמן שהמשיכה לקפל את הכביסה המונחת על השולחן בערמה גדולה.
“ובבקשה,” אימא הרימה את קולה כדי שרועי ישמע, “תבדוק את כוסות הזכוכית כשאתה מוציא אותן מהמדיח. שמתי לב שלאחרונה הן יוצאות עם כתמים, זה מהמים. אתה יכול להבחין בכתמים אם תחזיק כל כוס מול האור שנכנס דרך החלון.”
רועי התחיל לפנות את המדיח, קודם את הצלחות הגדולות, אחר כך את הצלחות הקטנות, ואז שם במגירה את הסכו”ם – כל דבר במקומו. לאחר מכן החל להוציא בזהירות את כוסות הזכוכית, אחת אחרי השנייה, והחזיק כל אחת מול האור…
שי פתח בשקט, כשידיו מתחת לשולחן, את הפתק שקיבל מחגי שיושב לפניו בכיתה. מדי פעם הביט למעלה כדי לוודא שהמורה דבורה לא רואה מה הוא עושה.
שי רצה מאוד להיות חבר של חגי. למה? כי חגי היה גדול וחזק והמנהיג של החבורה שרצה להצטרף אליה. הוא הסתכל סביב וראה שגם יותם, רועי, אבנר ושון קיבלו פתק כמו שלו. שי שמח. כבר עכשיו הרגיש חלק מהחבורה… הם שיתפו אותו במשהו שהולך לקרות והוא כל כך שמח להיות שייך אליהם! הוא הצליח לפתוח את הפתק וקרא את מה שכתוב בו…
הסירה של איתמר, השחף, אהבה, מתנקים מייד או מסריחים, כל אחד יכול להבין את דבר ה’
מה קורה, כשמיקה לא מנקה אחרי טופי, בטיול היומי בפארק?
זה לא טוב, חברים רעים, מה זה טוב?, קרנף, אחד- יחיד- ומיוחד, אלוהים הוא טוב