יום הכיפורים, ישוע לימד מהי סליחה אמיתית, מי סולח למי?, הפלמינגו, אלוהים אוהב וסולח
שלום. קוראים לי טלי. גדלתי במשפחה גדולה ובה שנים עשר אחיות ואחים! כולנו נולדנו באתיופיה ועלינו לארץ בשנת 1984.
יצאנו מאתיופיה ממש משפחה גדולה – כארבעים אנשים, והלכנו ברגל מאתיופיה לסודן.
“אבא, אני רוצה לספר לך משהו”, אמר דניאל כשחזר הביתה מבית הספר. הוא התיישב ליד אבא ואמר: “היום בהפסקה שיחקנו כדורגל, ואז כשעצרנו להפסקת מים, דור סיפר בדיחה עם מילים ממש גסות. כולם צחקו ואני הרגשתי לא נוח כי אני יודע שאלוהים לא אוהב כשמדברים ככה. עמדתי שם וקצת חייכתי כי פחדתי שהם ילעגו לי אם הם יראו שאני לא אוהב בדיחות כאלה”.
הרבה פעמים אנחנו דואגים בקשר לעתיד. אבל ישוע אמר לנו: “אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ולגופכם – מה תלבשו” (לוקס י”ב 22). ישוע יודע שאנחנו דואגים. הוא יודע שאנחנו שואלים: האם אלוהים תמיד איתי? האם אלוהים רואה אותי בכל מקום, בבית, בים, בלילה במיטה שלי, בבית הספר כשהילדים סביבי, כשרע לי, כשטוב לי, כשאני פוחד?
דביר, הכתב של “ילדי-יה”, יצא לבקר ילדים בקהילות משיחיות שונות ברחבי הארץ. הוא שאל אותם אם הם מאמינים-משיחיים. הנה התשובות שלהם:
השקר הראשון שמוזכר בכתבי הקודש מופיע בספר בראשית, שם מסופר על הנחש ששיקר לחווה ופיתה אותה לאכול מפרי עץ הדעת. כתוצאה מכך חדר החטא לעולם ומאז מופצים הרבה שקרים שאנחנו שומעים ועלולים להאמין להם. לכן חשוב שנבדוק כל דבר שאנחנו רואים ושומעים כדי שנדע אם הוא אמת או שקר.
לפעמים אנחנו מרגישים שמשהו רע עלול לקרות לנו ואז אנחנו מפחדים. לפעמים אנחנו פוחדים בגלל שמישהו מאיים עלינו או שאנחנו פוחדים שילעגו לנו, או פשוט מכיוון שאיננו יודעים מה יקרה בעתיד.
לפעמים פחד הוא טוב כי הוא מזכיר לנו להיזהר. למשל, החשש ממכוניות מועיל כי הוא גורם לנו להיזהר כשאנחנו חוצים את הכביש. אבל בדרך כלל פחד אינו טוב ולכן כדאי לגרש אותו, ואת זה אפשר לעשות רק בעזרתו של אלוהים.
ניקי היה רק בן עשר. הוא שנא את כולם ותמיד כעס. הילדים בשכונה קראו לו “ניקי קרוז, השור הזועם”, וכולם פחדו ממנו. כשהיה נער קנה ניקי רובה ציד. אף אחד לא התקרב אליו, אף אחד לא הרגיש בטוח בקרבתו. ניקי, שגדל בפורטו ריקו, רצה להגיע לניו יורק כי היא עיר גדולה ואפשר להרוויח בה הרבה כסף – כך הוא חשב. הוא הסתובב כל הזמן ברחובות השכונה שבה הוא גדל. הוא היה אלים וכעוס ותכנן לעזוב את הבית.
מדי שבוע נוהג דוד, רועה הקהילה, לבקר אצל משפחה אחת לפחות מהקהילה. כך הוא מכיר טוב יותר את בני המשפחה ושומע מהם כיצד ניתן להתפלל עבורם ולעזור להם. יום אחד הגיע דוד לשכונה שבה מתגורר דניאל, ולמרות שלא התקשר מראש החליט לנסות ולראות אם יש מישהו בבית.