שליחות, מרים, אוגנדה, בבונים, המבשר, הבשורה האחת.
לפעמים אנחנו מרגישים בודדים, כאילו שאין אף אחד שיכול או רוצה לעזור לנו. כך הרגיש דוד המלך כשחברו הטוב, יהונתן, נהרג בקרב בהר הגלבוע. דוד אמנם הרגיש בודד, אבל הוא בכל זאת ידע שאלוהים תמיד איתו, בכל מקום.
זה לא משנה אם אנחנו בישראל או במקום אחר בעולם, אלוהים תמיד נמצא איתנו בכל מקום. זה לא משנה אם עכשיו יום או לילה, אלוהים לא ישן או נח והוא תמיד פנוי לשמוע אותנו כשאנחנו קוראים אליו. הוא לעולם לא עסוק מדי או רחוק מדי.
אלוהים רוצה שאנחנו נהיה שמחים!
אלוהים רוצה שנעבוד אותו, שנהלל אותו ושנשיר לו בלב מלא שמחה. אלוהים רוצה שנבין עד כמה הישועה שהוא נתן לנו היא גדולה ולכן נשמח בה.
אלוהים ציווה עלינו לשמוח! אולי זה נשמע מוזר – מה הבעיה לשמוח? למה אלוהים היה צריך לצוות עלינו לשמוח?
האם יש משהו שיכול לגרום לאלוהים לא לאהוב אותי?
ישוע ריפא עשרה מצורעים. האם הם חזרו לומר לו תודה? אנחנו אומרים תודה לאלוהים?
לפעמים מעצבן לעשות את מה שמבקשים מאיתנו. מה עושים?
גיבורים, להיות שוטר מאמין, פאני קרוסבי, הגיבור שלי, ישוע- גיבור ישראל
ישוע היה ממש כמונו. הוא נולד, הוא היה עייף, הוא היה רעב, הוא שמח והוא כעס. הוא היה ילד ממש כמונו.
אנחנו לא יודעים הרבה על הילדות של ישוע, אבל מהמעט שאנחנו קוראים אנחנו יודעים שהוא היה ילד טוב והתייחס בכבוד להוריו ולאנשים סביבו.
בבשורת לוקס וגם בבשורות האחרות יש תיאור מפורט יחסית של הלידה של ישוע. בהמשך מסופר הרבה על חייו של ישוע כאדם בוגר, אבל מעט מאוד כתוב על ילדותו.
ומה בכל זאת אלוהים בחר שייכתב על ישוע הילד בכתבי הקודש?
“אימא, אני לא יודע מה לעשות. תומר, מהכיתה שלי, חזר כמו כולנו אחרי חופשת הקיץ, אבל הוא נראה אחרת, הוא מדבר אחרת והוא ביקש מכולנו שמעכשיו במקום לקרוא לו תומר, נקרא לו תמר. הוא מתנהג כמו בת: בהפסקות הוא מעדיף לשבת עם הבנות ולדבר במקום לשחק עם הבנים. אני לא יודע איך להתייחס אליו”…