שלום. קוראים לי טלי. גדלתי במשפחה גדולה ובה שנים עשר אחיות ואחים! כולנו נולדנו באתיופיה ועלינו לארץ בשנת 1984.
יצאנו מאתיופיה ממש משפחה גדולה – כארבעים אנשים, והלכנו ברגל מאתיופיה לסודן.
“אבא, אני רוצה לספר לך משהו”, אמר דניאל כשחזר הביתה מבית הספר. הוא התיישב ליד אבא ואמר: “היום בהפסקה שיחקנו כדורגל, ואז כשעצרנו להפסקת מים, דור סיפר בדיחה עם מילים ממש גסות. כולם צחקו ואני הרגשתי לא נוח כי אני יודע שאלוהים לא אוהב כשמדברים ככה. עמדתי שם וקצת חייכתי כי פחדתי שהם ילעגו לי אם הם יראו שאני לא אוהב בדיחות כאלה”.
דביר, הכתב של “ילדי-יה”, פגש ילדים מקהילות שונות ושאל אותם אודות החטא. הנה התשובות שלהם:
הבת שלי הייתה רק בת 12 כשזה קרה. היא בתי היחידה. מה קרה? הבת האהובה שלנו חלתה ועמדה למות.
כולנו שמענו על דרקונים ועל כל מיני אגדות שקשורות אליהם. מעניין שהרבה תיאורים של דרקונים מזכירים לנו דינוזאורים. אנחנו גם יודעים שבעבר היו דינוזאורים מעופפים.
הרבה פעמים אנחנו דואגים בקשר לעתיד. אבל ישוע אמר לנו: “אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ולגופכם – מה תלבשו” (לוקס י”ב 22). ישוע יודע שאנחנו דואגים. הוא יודע שאנחנו שואלים: האם אלוהים תמיד איתי? האם אלוהים רואה אותי בכל מקום, בבית, בים, בלילה במיטה שלי, בבית הספר כשהילדים סביבי, כשרע לי, כשטוב לי, כשאני פוחד?
השמות של אלוהים מצביעים על התכונות שלו. ישוע הוא אור העולם, הוא אל גיבור, הוא הרועה הטוב. וישוע הוא גם שה האלוהים – השה המושלם.
דביר, הכתב של “ילדי-יה”, יצא לבקר ילדים בקהילות משיחיות שונות ברחבי הארץ. הוא שאל אותם אם הם מאמינים-משיחיים. הנה התשובות שלהם:
בדרך כלל, כשאנחנו מתייחסים לבעלי חיים, אנחנו מדברים עליהם בלשון זכר. למשל, אנחנו אומרים שראינו פיל גדול, נמר מהיר או קוף חמוד. אבל כשאנחנו רואים כבשים, אנחנו אומרים שראינו כבשה יפה (למרות שבעברית ניתן גם לומר כבש כשמדובר על זכר). אני לא יודעת למה אנחנו מתייחסים לכבשים כאל נקבות, אול משום שהן עדינות וצמריריות ויפות. דרך אגב, הכבשה נקראת בעברית גם רחלה.
חג פורים הוא חג נפלא שכולנו אוהבים לחגוג. אבל הוא יותר מחג של תחפושות ואוזני המן. בחג הזה אנחנו זוכרים את נאמנותו של אלוהים לעם ישראל.