צבע הטבע – תיבת נוח

תיבת נוח

דבורה ומרים מקהילת ‘בית אליהו’ בחיפה נסעו עם ההורים לטיול ארוך ברחבי ארצות הברית. בדרך הן עצרו בהרבה מקומות מעניינים, וביניהם גם במוזאון שבו ניתן לראות את תיבת נוח. הביקור במוזאון היה מרגש מאוד, ולכן הן רוצות לספר לכם על מה שראו.

מה?! תיבת נוח עדיין קיימת?? מובן שלא, היא לא קיימת. הרי לאחר המבול נחתה התיבה על הר אררט שבטורקיה, רחוק מאוד מארצות הברית. כמו כן עברו כל כך הרבה שנים מאז שתיבת נוח צפה על המים, כך שלא סביר שהיא עדיין קיימת. אבל קבוצה של מדענים, המאמינים בישוע, הקימו מוזאון והציבו בו דגם שהוא בדיוק בצורה ובגודל של תיבת נוח, וזאת כדי לספר את סיפורה ואת מה שקרה לעולם המקסים שאלוהים ברא בזמן המבול ואחריו. 

תיבה גדולה

כשדבורה ומרים צעדו אל תוך שערי המוזאון הן ראו מרחוק את תיבת נוח – והיא נראתה כל כך גדולה! דבורה אמרה: “בהתחלה חשבתי שהתיבה תהיה קטנה. לא ידעתי שהיא כל כך גדולה ושיש בה קומות.” מרים, לעומת זאת, חשבה שהתיבה תהיה ענקית –  יותר גדולה אפילו מהבית שלהן. 

ובאמת, התיבה הייתה יותר גדולה מהבית של דבורה ומרים. התיבה מתנשאת לגובה של ארבע קומות של בניין והיא ארוכה יותר ממגרש כדורגל! זה ממש גדול!

כלובים לחיות

למה התיבה הייתה צריכה להיות כל כך גדולה? אתם בטח יודעים את התשובה! כדי שיהיה אפשר להכניס אליה שבעה זוגות מכל מין של חיה טהורה, וזוג אחד, זכר ונקבה, מכל מין של החיות האחרות. אלוהים ידע שיהיה על כל החיות האלה, יחד עם נוח ובני משפחתו, לחיות בתיבה הרבה מאוד זמן. הוא נתן לנוח ולבניו חוכמה לבנות תיבה שתהיה גדולה מספיק עבור כל החיות, עבור עצמם, עבור מחסנים לציוד ולאוכל שהם יצטרכו, וגם עבור מקום בשביל לגדל חלק מהאוכל שלהם. הם בנו את התיבה מעץ וציפו אותה בזפת כדי למנוע מהמים לחדור לתוך התיבה ולהטביע אותה. 

דבורה ראתה שהיו לתיבה שלוש קומות, ושבכל קומה היו כלובים רבים בשביל החיות. מרים מספרת שבכל כלוב היו מעין “כיסים”, האחד עבור המים והשני עבור האוכל. היה צריך לטפל בכל בעלי החיים, ונוח ובני משפחתו עבדו קשה מאוד כדי לדאוג שכל הכלובים יישארו נקיים, וכדי שיהיה לכולם אוכל ומים. הם גם גידלו חלק מהמזון שלהם בתוך התיבה, מכיוון שלא יכלו לאחסן מספיק מזון טרי לזמן כל כך ארוך. 

דינוזאורים וחיות אחרות

מרים ודבורה ראו הרבה מאוד כלובים בתיבה, והן שמו לב שהיו שם גם דינוזאורים. אבל איך יכול להיות שדינוזאורים כל כך גדולים נכנסו לתיבה? איך היה מקום לכולם? ככל הנראה אלוהים הביא לתיבה דינוזאורים צעירים, כך שהם לא היו כל כך גדולים. הדינוזאורים הגדולים ביותר היו בגודל של יען או של פיל. מכיוון שהם היו צעירים וקטנים יחסית, הם גם לא תפסו הרבה מקום, גם לא גמרו מהר את כל האוכל שהיה בתיבה וגם עדיין היו שנים רבות לפניהם להטיל ביצים ולהתרבות לאחר היציאה מהתיבה. 

בעל חיים נוסף שדבורה ומרים ראו בתיבה היה חזיר בר. דבורה סיפרה: “אחת החיות ששמנו לב שהייתה בתיבה היא חזיר בר. שמנו לב לכך בגלל שיש לנו חזירים כאלה בחיפה ליד הבית. היה מצחיק לחשוב שאבותיהם היו בתיבת נוח! לא הבנתי למה אלוהים הכניס חזירי בר לתיבה – הרי הם מסריחים כל כך…” באמת מעניין לחשוב שאפילו את בעלי החיים שאנחנו רואים בסביבה שלנו היום, אלוהים הכניס לתיבה. אבל אם נחשוב על זה, בזכות העובדה שהם היו בתיבה הם עדיין קיימים היום. אילו הם לא היו בתיבה הם היו נכחדים. 

אלוהים אוהב את כל החיות שהוא ברא. בבראשית א’ 25 כתוב על היום השישי לבריאה: “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל־רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טֹוב.”

חשבתם פעם על החיות שלא נכנסו לתיבה? באמת היו כאלה… חיות המים, שאותן ברא אלוהים ביום החמישי של הבריאה, לא היו צריכות להיכנס לתיבה, כי הן חיות במים והרי בזמן המבול היו מים בכל מקום! לכן בתיבה לא היו דגים מכל המינים והסוגים, לא היו דולפינים וגם לא לווייתנים או צבי ים.

דלת התיבה

האנשים שחיו בזמנו של נוח לא אהבו את אלוהים ולא רצו להאמין בו. הם רצו לעשות רק את מה שמתחשק להם ולא לשמוע בקול אלוהים. הם התחתנו עם בנות שהיה אסור להם להתחתן איתן, התייחסו אחד לשני בצורה רעה, וחשבו כל היום רק על דברים רעים. לא היה בהם כל דבר טוב. התנהגותם הרעה העציבה את אלוהים מאוד והכעיסה אותו. אלוהים חשב: “למה בכלל בראתי את כל האנשים האלה? אני עצוב שבראתי אותם, בגלל כל הרע שהם עושים. אשמיד את כולם וגם את כל בעלי החיים שבראתי.”

אבל אלוהים ראה שיש אדם אחד שהוא ובני משפחתו אהבו את אלוהים והאמינו בו. הוא לא רצה להרוג אותם. האדם הזה היה נוח. אלוהים ציווה על נוח לבנות את התיבה כדי שהוא והמשפחה שלו ינצלו. נוח אהב את אלוהים וידע שחשוב מאוד לשמוע בקולו. הוא קרא לבנים שלו וביחד הם בנו את התיבה. בניית התיבה נמשכה הרבה מאוד זמן, אבל הם האמינו באלוהים וידעו שמה שהוא אומר זו האמת והדבר הנכון לעשות. ובאמת, כאשר סיימו לבנות את התיבה האדירה הזו, שלח אלוהים אליה את בעלי החיים. חיות מכל המינים החלו להגיע, זוגות־זוגות, ונכנסו אל תוך התיבה.

מי סגר את הדלת?

מאיפה נכנסו החיות לתיבה? אחת ההוראות שאלוהים נתן לנוח הייתה לבנות את “פֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ” (בראשית ו’ 16). זאת אומרת שהוא בנה דלת בצד של התיבה. דרך הדלת הזו נכנסו לתיבה נוח ובני משפחתו וכן בעלי החיים, והיא הייתה ככל הנראה גדולה וכבדה מאוד. אז איך סגרו אותה? מי סגר אותה? כתוב בבראשית ז’ 16: “וַיִּסְגֹּר ה’ בּ͏ַעֲדֹו.” אלוהים הוא היחיד שהיה יכול לסגור את הדלת אחרי שכל מי שהיה צריך להיכנס לתיבה נכנס אליה. 

דבורה הסבירה: “הדלת של התיבה היא כמו ישוע. אלוהים סגר את הדלת, והקרשים שעליה יצרו צורה של צלב. דבר זה מראה שישוע הוא זה שסלח להם על החטאים, וכן מצביע על הרחמים של אלוהים גם בימים של נוח וגם בימים שלנו.” 

אלוהים ריחם על נוח ועל בני משפחתו שאהבו אותו והאמינו בו. הוא לא רצה שגם הם ימותו במבול ולכן אמר להם לבנות את התיבה ולהיכנס אליה. הדרך היחידה להיכנס לתיבה הייתה דרך הדלת שרק אלוהים היה יכול לסגור. תמונה זו עוזרת לנו להבין מה אלוהים עושה בשבילנו. ישוע הוא כמו הדלת  של התיבה: רק אם נאמין שישוע מת על הצלב וקם מן המתים, ושהוא יכול לסלוח לנו על החטאים, ורק אם נבקש ממנו להיות המלך של החיים שלנו, נינצל מהמוות, מלהיות בגיהינום לנצח. אם כך נעשה, נהיה עם אלוהים, הבורא שלנו, לנצח. 

מה קרה לכל מי שלא נכנס לתיבה?

אחרי שאלוהים סגר את הדלת של התיבה החל לרדת גשם והחלו לעלות מים גם ממעמקי האדמה. הגשם ירד זמן רב מאוד, ולאט־לאט הפך כל העולם מוצף במים. הדבר גרם לשינויים רבים מאוד בעולם, אפילו לרעידות אדמה גדולות ולהתפרצויות של הרי געש. כל מי שלא נכנס לתיבה, הן בני האדם והן בעלי החיים, מת. אחרי ארבעים יום פסק הגשם, ולאט־לאט המים ירדו. בגלל כל השינויים שהתרחשו בכדור הארץ בזמן המבול, אחרי שנוח, בני משפחתו ובעלי החיים יצאו מהתיבה נהיה קר מאוד, והתחיל עידן הקרח שבו חלק גדול מהעולם היה מכוסה בקרח במשך מספר שנים. רק נוח ואשתו, שלושת הבנים שלהם, שם חם ויפת, הנשים שלהם, וכן כל בעלי החיים שהיו בתיבה, נשארו בעולם. אלוהים ציווה עליהם להביא ילדים וצאצאים לעולם ולמלא את הארץ באנשים ובבעלי חיים חדשים.  

מה הייתם עושים אילו אתם הייתם  בתיבה?

מה הייתם עושים אילו הייתם בתיבה? כששאלנו את מרים מה היא הייתה עושה, היא אמרה: “הייתי צועקת מפחד כל הזמן… היה לי ממש קשה.” דבורה אמרה: “אחרי כל דקה הייתי שואלת מתי מגיעים?… עוד כמה זמן?… וגם הייתי מלטפת את החיות החמודות… אבל רק את החמודות.”

בזמן שהיו במוזאון, שמעו דבורה ומרים פתאום עברית. הן הסתכלו סביב לראות מי מדבר, ואז ראו שאלה דמויותיהם של נוח ומשפחתו המתפללים לאלוהים ומבקשים ממנו לעזור להם ולשמור עליהם במהלך הסופה המפחידה כל כך.

מה הייתם אתם עושים אילו הייתם בתיבת נוח בזמן המבול?