איימי הייתה שונה מכל בני המשפחה: לכולם היו עיניים כחולות ורק לאיימי היו עיניים חומות. איימי לא אהבה את עיניה החומות. באחד הערבים היא התפללה מעומק לבה שאלוהים ישנה את צבע עיניה לכחול. אימא תמיד אמרה לה שאלוהים עונה לתפילות ולכן בבוקר היא קפצה ממיטתה ורצה להביט במראה. היא הייתה משוכנעת שאלוהים ענה על תפילתה…
ירון טרק בחזקה את דלת חדר השינה שלו. אימא ידעה שמשהו לא טוב קרה בבית הספר. היא נכנסה לחדרו ומצאה אותו יושב על מיטתו ובוכה.
“מה קרה?”, היא שאלה ברוך והתיישבה לצדו.
ירון גירד באפו. “היה לי יום רע…”, הוא התחיל לספר. “קיבלתי ציון ‘מספיק’ במבחן בחשבון למרות שהתכוננתי לפחות שעה. ועכשיו יורד גשם בחוץ ואני צריך ללכת לספרייה ולקחת את החוברת בעברית שהמורה הזמינה בשבילנו…”.
“אני מצטערת, חמוד, שהיה לך יום קשה”, אמרה אימא והניחה את ידה על כתפו. “יש לי רעיון. אני אקח אותך לספרייה וכשנחזור -נעבור ביחד על המבחן בחשבון ומחר תבקש מהמורה להיבחן שוב”.
ירון חייך.
מה זה שקר? לפי המילון “שקר הוא חוסר התאמה מכוון בין מה שאומרים לעובדה, סילוף האמת, ההיפך מן האמת. שקר גס הוא שקר עם כוונה רעה”.
האם אתם יודעים מתי הייתה הפעם הראשונה שמישהו שיקר בעולם הזה?
בילי גדל בחווה בצפון קרוליינה שבאמריקה. מדי יום קם בילי בחמש לפנות בוקר, יצא אל הרפת וחלב את הפרות.
לצדו עבדו בחווה פועלים שחורי עור. אין זה דבר של מה בכך, משום שבאותם ימים אנשים בעלי עור כהה הופלו לרעה לעומת אנשים בעלי עור בהיר. אותם שחורי עור לא היו רשאים להתערבב עם הלבנים ולכן הם גרו בשכונות נפרדות, ילדיהם הלכו לבתי ספר ולגנים נפרדים ואפילו היו להם קהילות משיחיות משל עצמם. אדם שחור עור לא הוזמן אף פעם לקהילה של הלבנים.
כשישוע לימד את התלמידים להתפלל, הוא נתן להם תפילה לדוגמה. הוא פתח את התפילה במילים, “אבינו שבשמים”. אלוהים הוא מלך העולם, הוא קדוש, הוא בורא עולם והוא גם אבא שלנו!
ישוע הִרבה לדבר על אהבה. כששאלו אותו מהי המצווה הגדולה ביותר, הוא ענה: “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. זאת המצווה הגדולה והראשונה. השנייה דומה לה: ואהבת לרעך כמוך” (מתי כ”ב 39-37).
אמנם לא תמיד קל לאהוב את החברים שלנו, אבל בעיני ישוע זה לא פחות חשוב מלאהוב את אלוהים!
