תגית: גיבורי האמונה

נהגתי ללכת לבית המקדש באופן קבוע. בחצר המקדש היו מפוזרות תיבות גדולות שבהן אנשים שמו את התרומות שלהם לבית המקדש.

הייתי עצובה מאוד ובכיתי בכל יום. אמנם בעלי אהב אותי מאוד ודאג לי, אבל לא היו לנו ילדים. כל כך רציתי ילד…

הבת שלי הייתה רק בת 12 כשזה קרה. היא בתי היחידה. מה קרה? הבת האהובה שלנו חלתה ועמדה למות.

חג פורים הוא חג נפלא שכולנו אוהבים לחגוג. אבל הוא יותר מחג של תחפושות ואוזני המן. בחג הזה אנחנו זוכרים את נאמנותו של אלוהים לעם ישראל.

אני הייתי הכוהן ששירת בקודש במשכן אלוהים בשילֹה. בני ישראל נהגו להגיע לשילה כדי לעבוד את אלוהים ולהקריב קורבנות.

היה זה ערב קריר. החברים שלי ואני ניערנו את השמיכות ופרשנו אותן על הקרקע. גם הלילה נישן בשדה. מגיל צעיר למדנו את תפקיד הרועים. לא קל להיות רועה, אבל אנחנו אוהבים את הכבשים ושמחים לשמור עליהן. 

כשארוסתי סיפרה לי את החדשות – היה לי מאוד קשה להאמין לה. איך זה ייתכן?

מי יכול לנחש בן כמה הייתי כשהפכתי למלך יהודה? הייתי בן שמונה!

אני מודה לאלוהים. כל בני המשפחה שלי חשבו שבגלל שאני הבן הצעיר ביותר אני לא יכול למלא תפקיד חשוב, אבל אלוהים בחר דווקא בי להיות מלך על ישראל.

אני יהודי, אבל גדלתי בפרס. יום אחד הגיע אליי אחד מהיהודים המעטים שנשארו בירושלים וממנו שמעתי שהעיר הרוסה. החומות נפרצו, את השערים הציתו באש ובית המקדש נחרב.