אלוהים הוא נצחי. זאת אומרת שהוא תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים. הוא זה שברא את העולם ודבר לא יכול להתקיים מבלי שהוא ברא אותו וגורם לו להמשיך להיות.
אלוהים ברא את הכול באהבה ובחכמה: את האנשים, בעלי החיים, הרוח, השלג, הגשם והשמש – הכול נברא ופועל על פי הרצון של אלוהים.
ישעיהו הנביא זכה לראות חזון שממנו אנחנו יכולים ללמוד על כבודו וקדושתו של אלוהים. הוא סיפר את מה שהוא ראה ושמע…
ישעיהו ראה את אלוהים האב יושב על כס הכבוד – כס השלטון. אלוהים ישב על הכיסא הזה בעבר, יושב עליו היום ויישב עליו לנצח!
למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאלוהים נצחי? הכוונה היא שאלוהים תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים. איך אנחנו יודעים את זה?
אנחנו יודעים שאלוהים ברא את העולם. לכן ברור שאלוהים היה קיים עוד לפני שהעולם נברא. אלוהים תמיד היה. אין לו התחלה – זאת אומרת שלא היה יום מסוים שבו הוא נוצר ולא קיים מישהו גדול ממנו שברא אותו. אלוהים תמיד היה קיים: “בטרם הרים יוּלָּדוּ וַתחולל ארץ וְתבל וּמעולם עד עולם אתה אל” (תהילים צ’ 2).
לפעמים אנחנו מרגישים בודדים, כאילו שאין אף אחד שיכול או רוצה לעזור לנו. כך הרגיש דוד המלך כשחברו הטוב, יהונתן, נהרג בקרב בהר הגלבוע. דוד אמנם הרגיש בודד, אבל הוא בכל זאת ידע שאלוהים תמיד איתו, בכל מקום.
זה לא משנה אם אנחנו בישראל או במקום אחר בעולם, אלוהים תמיד נמצא איתנו בכל מקום. זה לא משנה אם עכשיו יום או לילה, אלוהים לא ישן או נח והוא תמיד פנוי לשמוע אותנו כשאנחנו קוראים אליו. הוא לעולם לא עסוק מדי או רחוק מדי.
טלי ישבה ליד השולחן במטבח והביטה באימא שרחצה את הכלים.
“אימא, כבר כמה חודשים שאת לא עובדת ושמעתי שאבא סיפר שהוא לא יודע מה יהיה עם העבודה שלו, אז איך נסתדר?”, שאלה טלי, שתקה לרגע והמשיכה, “ואני רוצה שתדעו שאני לא צריכה בגדים חדשים ואני מוותרת על העוגיות עם השוקולד שאת מכינה ושאני כל כך אוהבת”…
אימא חיבקה את יסמין והתיישבה לידה. “אני רוצה לספר לך סיפור…
יסמין ישבה בשקט ונראתה עצובה. אימא ניגשה אליה ושאלה: “יסמין, מה קרה?”.
דמעה זלגה מעינה של יסמין. “אני פוחדת”, היא אמרה בשקט. “אולי הילדים לא יאהבו אותי? אולי לא יהיו לי חברות? ביום ההיכרות של הכיתה החדשה, אחת הבנות אמרה לי שאני ארוכה כמו שרוך…”.
אימא חיבקה את יסמין והתיישבה לידה. “אני רוצה לספר לך סיפור…
“רועי, פנה בבקשה את הכלים מהמדיח ושים כל דבר במקומו,” אמרה אימא בזמן שהמשיכה לקפל את הכביסה המונחת על השולחן בערמה גדולה.
“ובבקשה,” אימא הרימה את קולה כדי שרועי ישמע, “תבדוק את כוסות הזכוכית כשאתה מוציא אותן מהמדיח. שמתי לב שלאחרונה הן יוצאות עם כתמים, זה מהמים. אתה יכול להבחין בכתמים אם תחזיק כל כוס מול האור שנכנס דרך החלון.”
רועי התחיל לפנות את המדיח, קודם את הצלחות הגדולות, אחר כך את הצלחות הקטנות, ואז שם במגירה את הסכו”ם – כל דבר במקומו. לאחר מכן החל להוציא בזהירות את כוסות הזכוכית, אחת אחרי השנייה, והחזיק כל אחת מול האור…
שי פתח בשקט, כשידיו מתחת לשולחן, את הפתק שקיבל מחגי שיושב לפניו בכיתה. מדי פעם הביט למעלה כדי לוודא שהמורה דבורה לא רואה מה הוא עושה.
שי רצה מאוד להיות חבר של חגי. למה? כי חגי היה גדול וחזק והמנהיג של החבורה שרצה להצטרף אליה. הוא הסתכל סביב וראה שגם יותם, רועי, אבנר ושון קיבלו פתק כמו שלו. שי שמח. כבר עכשיו הרגיש חלק מהחבורה… הם שיתפו אותו במשהו שהולך לקרות והוא כל כך שמח להיות שייך אליהם! הוא הצליח לפתוח את הפתק וקרא את מה שכתוב בו…
יותם השתתף בחתונה של גלעד ושירי. זה גרם לו לחשוב והיו לו הרבה שאלות לאבא על נישואין