ארץ ישראל שלי, הפלות, סי אס לואיס, הגלידה הכי טובה, חתולים, נבראנו בצלם אלוהים
אני יהודי, חבר בסנהדרין (קבוצה מכובדת של 70 יהודים ששימשו כבית משפט). גרתי ברמתיים. אנשים אומרים עליי שאני איש טוב.
חייתי בתקופה שבה עדיין לא היו מלכים בישראל. בכל פעם שהתעוררה בעיה, אלוהים שלח שופטים שיעזרו לבני ישראל מול האויבים שלהם.
השם שלי מכיל את המילה “אהבה” (בשפה היוונית). אני נחשב לאיש מכובד ועשיר. יש לי בית גדול וקהילת הקולוסים נפגשת בביתי.
בילי גדל בחווה בצפון קרוליינה שבאמריקה. מדי יום קם בילי בחמש לפנות בוקר, יצא אל הרפת וחלב את הפרות.
לצדו עבדו בחווה פועלים שחורי עור. אין זה דבר של מה בכך, משום שבאותם ימים אנשים בעלי עור כהה הופלו לרעה לעומת אנשים בעלי עור בהיר. אותם שחורי עור לא היו רשאים להתערבב עם הלבנים ולכן הם גרו בשכונות נפרדות, ילדיהם הלכו לבתי ספר ולגנים נפרדים ואפילו היו להם קהילות משיחיות משל עצמם. אדם שחור עור לא הוזמן אף פעם לקהילה של הלבנים.
אמיר ואבנר אהבו גיבורי על. הם אהבו את סופרמן ובטמן. היו להם בובות של גיבורי על והם נהנו לצפות בסרטים על גיבורי על. ערב אחד לפני שהם הלכו לישון, שאלה אותם אימא: “מה אתם כל כך אוהבים בגיבורי העל?”.
אמיר ענה מיד: “שהם מנצחים את הרעים. הם מגנים על האנשים הטובים ומענישים את הרעים. יש להם כוחות מיוחדים!”, והוא הניף אגרוף לאוויר כמו אחד הגיבורים.
“מה שאני אוהב זה שגיבורי העל לא מפחדים והם תמיד יודעים מה לעשות”, הוסיף אבנר.
“אני רוצה לספר לכם על גיבור שאתם מכירים היטב. שמו ‘סופראבא’!”, אמרה אימא בשמחה. הבנים פרצו בצחוק. “אבא גיבור?”, הם חשבו לעצמם, “הוא בכלל לא חזק. הוא עובד על המחשב כל היום ובבית קורא הרבה…”.
אימא חייכה והתחילה לספר: