בתקופה האחרונה עדן הייתה מאוד נרגשת. המורה בבית הספר סיפרה שבעוד כחודש הכיתה תצא לטיול. היא הסבירה שהטיול יהיה מיוחד ואפילו יהיה בו מסלול הליכה מאתגר. היא אמרה שכל הילדים צריכים לוודא שיש להם נעליים טובות שיתאימו למסלול בנחל.
עדן אומנם קצת חששה, כי היא לא ידעה אם המסלול יהיה קשה, אבל היא שמחה מאוד שהיא מספיק גדולה ויכולה לצאת לטיול. בכל יום הילדים בכיתה שאלו את המורה מה יהיה בטיול, ובכל יום היא אמרה רק שהטיול לצפון ושיהיה ממש כיף.
מדוע ברא אלוהים את העולם ובסוף כל יום הסתכל ואמר “טוב”?
ביום הראשון ברא אלוהים את האור. “וירא אלוהים את האור כי טוב” (בראשית א’ 4). מדוע האור הוא טוב? למי האור הוא טוב? לאלוהים או לנו? אלוהים לא זקוק לאור כדי לראות, אבל לנו האור מאוד מועיל. לכן אנחנו יכולים להסיק שכשאלוהים אמר שהאור טוב, הוא התכוון שהאור טוב לנו ושהוא ברא אותו בשבילנו פשוט משום שהוא אוהב אותנו.
ירון טרק בחזקה את דלת חדר השינה שלו. אימא ידעה שמשהו לא טוב קרה בבית הספר. היא נכנסה לחדרו ומצאה אותו יושב על מיטתו ובוכה.
“מה קרה?”, היא שאלה ברוך והתיישבה לצדו.
ירון גירד באפו. “היה לי יום רע…”, הוא התחיל לספר. “קיבלתי ציון ‘מספיק’ במבחן בחשבון למרות שהתכוננתי לפחות שעה. ועכשיו יורד גשם בחוץ ואני צריך ללכת לספרייה ולקחת את החוברת בעברית שהמורה הזמינה בשבילנו…”.
“אני מצטערת, חמוד, שהיה לך יום קשה”, אמרה אימא והניחה את ידה על כתפו. “יש לי רעיון. אני אקח אותך לספרייה וכשנחזור -נעבור ביחד על המבחן בחשבון ומחר תבקש מהמורה להיבחן שוב”.
ירון חייך.
ישוע הִרבה לדבר על אהבה. כששאלו אותו מהי המצווה הגדולה ביותר, הוא ענה: “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. זאת המצווה הגדולה והראשונה. השנייה דומה לה: ואהבת לרעך כמוך” (מתי כ”ב 39-37).
אמנם לא תמיד קל לאהוב את החברים שלנו, אבל בעיני ישוע זה לא פחות חשוב מלאהוב את אלוהים!
אמיר ואבנר אהבו גיבורי על. הם אהבו את סופרמן ובטמן. היו להם בובות של גיבורי על והם נהנו לצפות בסרטים על גיבורי על. ערב אחד לפני שהם הלכו לישון, שאלה אותם אימא: “מה אתם כל כך אוהבים בגיבורי העל?”.
אמיר ענה מיד: “שהם מנצחים את הרעים. הם מגנים על האנשים הטובים ומענישים את הרעים. יש להם כוחות מיוחדים!”, והוא הניף אגרוף לאוויר כמו אחד הגיבורים.
“מה שאני אוהב זה שגיבורי העל לא מפחדים והם תמיד יודעים מה לעשות”, הוסיף אבנר.
“אני רוצה לספר לכם על גיבור שאתם מכירים היטב. שמו ‘סופראבא’!”, אמרה אימא בשמחה. הבנים פרצו בצחוק. “אבא גיבור?”, הם חשבו לעצמם, “הוא בכלל לא חזק. הוא עובד על המחשב כל היום ובבית קורא הרבה…”.
אימא חייכה והתחילה לספר:
