בתקופה האחרונה עדן הייתה מאוד נרגשת. המורה בבית הספר סיפרה שבעוד כחודש הכיתה תצא לטיול. היא הסבירה שהטיול יהיה מיוחד ואפילו יהיה בו מסלול הליכה מאתגר. היא אמרה שכל הילדים צריכים לוודא שיש להם נעליים טובות שיתאימו למסלול בנחל.
עדן אומנם קצת חששה, כי היא לא ידעה אם המסלול יהיה קשה, אבל היא שמחה מאוד שהיא מספיק גדולה ויכולה לצאת לטיול. בכל יום הילדים בכיתה שאלו את המורה מה יהיה בטיול, ובכל יום היא אמרה רק שהטיול לצפון ושיהיה ממש כיף.
האם אי פעם קיבלת תעודה? אני בטוחה שכן. כל אחד מאיתנו מקבל תעודה כשהוא נולד. כנראה שגם אתם קיבלתם. כשמישהו נולד מעניקים לו תעודת לידה. בתעודה הזו כתוב השם שלנו ושם ההורים ומתי נולדנו והיכן. מדוע זה חשוב? כדי שלא יבלבלו בינינו לבין מישהו אחר שייתכן שיש לו שם כמו שלנו, ואולי הוא גר באותה העיר. בתעודה שלנו רשומים כל הפרטים עלינו והיא מייצגת את הזהות שלנו, את מי שאנחנו. בתעודה שלנו רשומים פרטים שנכונים רק לגבינו ולא לגבי אף אחד אחר.
גם לישוע המשיח יש תעודה ובה הפרטים שלו. אולי אנחנו לא יכולים לראות את התעודה (אם כי הפרטים כתובים כולם בתנ”ך ובברית החדשה), אבל אנחנו בהחלט יודעים מה כתוב בה ואילו פרטים מתאימים לו בלבד. אז בואו ננסה לכתוב את פרטי תעודת הזהות של ישוע המשיח:
“איפה אימא שמה את הגלשן שלי? לא ראיתי אותו מאז הקיץ שעבר”, אמר איתמר לדני, אחיו הגדול, שנכנס לחדר.
“בוא נלך יחד לגלוש על הגלים! אבל אני לא יודע איפה אימא שמה את הגלשן שלי”, הוסיף איתמר.
“אולי תשאל אותה”, הציע דני.
“אני לא יכול”, אמר איתמר, “אבא ואימא לא מרשים לי לגלוש אם אבא לא לידי. הם פוחדים שאני אפצע שוב, כמו שנפצעתי בשנה שעברה. הסברתי להם שגדלתי בשנה ושעכשיו אני יודע לגלוש מצוין, אבל הם לא מבינים ולא מרשים לי…”.
בימים אלה אנחנו חוגגים עם כל עם ישראל את חג השבועות. חג השבועות הוא אחד משלושת החגים שבהם ציווה אלוהים על בני ישראל לעלות לרגל לירושלים, לבית המקדש.
ג’וני אהבה לרוץ, לשחות ולרכב על סוסים, עד שקרתה תאונה ששינתה את חייה. למרות כל הכאב ג’וני מודעת לחסד שאלוהים העניק לה ועל כך שהוא לא עזב אותה ברגעיה הקשים.
שמעתם פעם את המושג “שילוש”? כשאנחנו אומרים “שילוש” אנחנו בעצם מתכוונים לכך שאלוהים הוא האב, הבן (המשיח) ורוח הקודש – שלושה שהם אלוהים אחד. לכן כשישוע ציווה על תלמידיו לבשר הוא אמר: “לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש” (מתי כ”ח 19 ).
מדוע ברא אלוהים את העולם ובסוף כל יום הסתכל ואמר “טוב”?
ביום הראשון ברא אלוהים את האור. “וירא אלוהים את האור כי טוב” (בראשית א’ 4). מדוע האור הוא טוב? למי האור הוא טוב? לאלוהים או לנו? אלוהים לא זקוק לאור כדי לראות, אבל לנו האור מאוד מועיל. לכן אנחנו יכולים להסיק שכשאלוהים אמר שהאור טוב, הוא התכוון שהאור טוב לנו ושהוא ברא אותו בשבילנו פשוט משום שהוא אוהב אותנו.
מה היה הדבר שישוע עשה הכי הרבה? הוא לימד!
ישוע הלך מכפר לכפר ומעיר לעיר ולימד את דבר אלוהים. הוא לימד בבתי הכנסת, על שפת הכינרת, על ההרים ובבתים שבהם נאספו אנשים שרצו לשמוע את דבר אלוהים
ניקי היה רק בן עשר. הוא שנא את כולם ותמיד כעס. הילדים בשכונה קראו לו “ניקי קרוז, השור הזועם”, וכולם פחדו ממנו. כשהיה נער קנה ניקי רובה ציד. אף אחד לא התקרב אליו, אף אחד לא הרגיש בטוח בקרבתו. ניקי, שגדל בפורטו ריקו, רצה להגיע לניו יורק כי היא עיר גדולה ואפשר להרוויח בה הרבה כסף – כך הוא חשב. הוא הסתובב כל הזמן ברחובות השכונה שבה הוא גדל. הוא היה אלים וכעוס ותכנן לעזוב את הבית.
ירון טרק בחזקה את דלת חדר השינה שלו. אימא ידעה שמשהו לא טוב קרה בבית הספר. היא נכנסה לחדרו ומצאה אותו יושב על מיטתו ובוכה.
“מה קרה?”, היא שאלה ברוך והתיישבה לצדו.
ירון גירד באפו. “היה לי יום רע…”, הוא התחיל לספר. “קיבלתי ציון ‘מספיק’ במבחן בחשבון למרות שהתכוננתי לפחות שעה. ועכשיו יורד גשם בחוץ ואני צריך ללכת לספרייה ולקחת את החוברת בעברית שהמורה הזמינה בשבילנו…”.
“אני מצטערת, חמוד, שהיה לך יום קשה”, אמרה אימא והניחה את ידה על כתפו. “יש לי רעיון. אני אקח אותך לספרייה וכשנחזור -נעבור ביחד על המבחן בחשבון ומחר תבקש מהמורה להיבחן שוב”.
ירון חייך.