קטגוריה: סיפורים על אנשים

שלום. קוראים לי טלי. גדלתי במשפחה גדולה ובה שנים עשר אחיות ואחים! כולנו נולדנו באתיופיה ועלינו לארץ בשנת 1984.

יצאנו מאתיופיה ממש משפחה גדולה – כארבעים אנשים, והלכנו ברגל מאתיופיה לסודן.

ניקי היה רק בן עשר. הוא שנא את כולם ותמיד כעס. הילדים בשכונה קראו לו “ניקי קרוז, השור הזועם”, וכולם פחדו ממנו. כשהיה נער קנה ניקי רובה ציד. אף אחד לא התקרב אליו, אף אחד לא הרגיש בטוח בקרבתו. ניקי, שגדל בפורטו ריקו, רצה להגיע לניו יורק כי היא עיר גדולה ואפשר להרוויח בה הרבה כסף – כך הוא חשב. הוא הסתובב כל הזמן ברחובות השכונה שבה הוא גדל. הוא היה אלים וכעוס ותכנן לעזוב את הבית.

האם קראתם את הספר “האריה, המכשפה וארון הבגדים” או את “הנסיך כספיאן”? אולי ראיתם את הסרט? ספרים אלה הם שניים מתוך סרה של שבעה ספרים שחיבר סי אס לואיס. הסדרה כולה נקראת “נרניה” . סיפורי נרניה כתובים בשפה עשירה והם סיפורים מרתקים שמהם אפשר ללמוד על גבורת אלוהים ועל ניצחון הטוב על הרע.

מרי נולדה וגדלה בסקוטלנד במאה ה-19. היא הייתה בת שנייה למשפחה ענייה. היו לה שישה אחים ואחיות. כשהייתה בת 14, אביה ושניים מאחיה מתו מדלקת ריאות והיא נאלצה לעזוב את בית הספר ולעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. היא עבדה מדי יום משש בבוקר ועד שש בערב כדי שיהיה להם כסף לקנות אוכל. אימא של מרי אהבה את אלוהים ובכל ערב הייתה אוספת את הילדים, קוראת להם מדבר אלוהים ומספרת להם על אנשים שונים שנוסעים לכל מיני ארצות רחוקות בעולם ומבשרים על ישוע. היא הסבירה לילדיה שכולנו חוטאים וזקוקים לחסד מאלוהים. מרי שמעה על המבשרים והייתה מתפללת עבורם בקביעות. היא החליטה שגם היא רוצה לבשר על ישוע המשיח.

ג’וני אהבה לרוץ, לשחות ולרכב על סוסים, עד שקרתה תאונה ששינתה את חייה. למרות כל הכאב ג’וני מודעת לחסד שאלוהים העניק לה ועל כך שהוא לא עזב אותה ברגעיה הקשים.

ניקי היה רק בן עשר. הוא שנא את כולם ותמיד כעס. הילדים בשכונה קראו לו “ניקי קרוז, השור הזועם”, וכולם פחדו ממנו. כשהיה נער קנה ניקי רובה ציד. אף אחד לא התקרב אליו, אף אחד לא הרגיש בטוח בקרבתו. ניקי, שגדל בפורטו ריקו, רצה להגיע לניו יורק כי היא עיר גדולה ואפשר להרוויח בה הרבה כסף – כך הוא חשב. הוא הסתובב כל הזמן ברחובות השכונה שבה הוא גדל. הוא היה אלים וכעוס ותכנן לעזוב את הבית.

ניקי היה רק בן עשר. הוא שנא את כולם ותמיד כעס. הילדים בשכונה קראו לו “ניקי קרוז, השור הזועם”, וכולם פחדו ממנו. כשהיה נער קנה ניקי רובה ציד. אף אחד לא התקרב אליו, אף אחד לא הרגיש בטוח בקרבתו. ניקי, שגדל בפורטו ריקו, רצה להגיע לניו יורק כי היא עיר גדולה ואפשר להרוויח בה הרבה כסף – כך הוא חשב. הוא הסתובב כל הזמן ברחובות השכונה שבה הוא גדל. הוא היה אלים וכעוס ותכנן לעזוב את הבית.