אלוהים הוא נצחי. זאת אומרת שהוא תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים. הוא זה שברא את העולם ודבר לא יכול להתקיים מבלי שהוא ברא אותו וגורם לו להמשיך להיות.
אלוהים ברא את הכול באהבה ובחכמה: את האנשים, בעלי החיים, הרוח, השלג, הגשם והשמש – הכול נברא ופועל על פי הרצון של אלוהים.
ישעיהו הנביא זכה לראות חזון שממנו אנחנו יכולים ללמוד על כבודו וקדושתו של אלוהים. הוא סיפר את מה שהוא ראה ושמע…
ישעיהו ראה את אלוהים האב יושב על כס הכבוד – כס השלטון. אלוהים ישב על הכיסא הזה בעבר, יושב עליו היום ויישב עליו לנצח!
למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאלוהים נצחי? הכוונה היא שאלוהים תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים. איך אנחנו יודעים את זה?
אנחנו יודעים שאלוהים ברא את העולם. לכן ברור שאלוהים היה קיים עוד לפני שהעולם נברא. אלוהים תמיד היה. אין לו התחלה – זאת אומרת שלא היה יום מסוים שבו הוא נוצר ולא קיים מישהו גדול ממנו שברא אותו. אלוהים תמיד היה קיים: “בטרם הרים יוּלָּדוּ וַתחולל ארץ וְתבל וּמעולם עד עולם אתה אל” (תהילים צ’ 2).
אנחנו יודעים שישוע מת כדי לכפר על החטאים שלנו. במשך ההיסטוריה היו נהוגות כל מיני דרכים להרוג מישהו שהואשם בפשע. בתקופה שבה חי ישוע, למשל, נהגו לסקול אנשים באבנים והיו דרכים נוספות להמית אדם שפשע. ההוצאה להורג המבזה והכואבת ביותר הייתה כשתלו אדם על צלב. הדבר היה כל כך נורא עד שאזרחים של האימפריה הרומית זכו להקלות ולא נצלבו גם אם נשפטו וקיבלו עונש מוות, אלא הוציאו אותם להורג בשיטות פחות מכאיבות.
אבל דווקא ישוע הטהור והקדוש, האלוהים שלבש בשר ובא לעולם, זה שמעולם לא חטא, דווקא אותו שלחו אל הצלב למוות הנורא ביותר. מדוע?
לפעמים אנחנו מרגישים בודדים, כאילו שאין אף אחד שיכול או רוצה לעזור לנו. כך הרגיש דוד המלך כשחברו הטוב, יהונתן, נהרג בקרב בהר הגלבוע. דוד אמנם הרגיש בודד, אבל הוא בכל זאת ידע שאלוהים תמיד איתו, בכל מקום.
זה לא משנה אם אנחנו בישראל או במקום אחר בעולם, אלוהים תמיד נמצא איתנו בכל מקום. זה לא משנה אם עכשיו יום או לילה, אלוהים לא ישן או נח והוא תמיד פנוי לשמוע אותנו כשאנחנו קוראים אליו. הוא לעולם לא עסוק מדי או רחוק מדי.
אלוהים רוצה שאנחנו נהיה שמחים!
אלוהים רוצה שנעבוד אותו, שנהלל אותו ושנשיר לו בלב מלא שמחה. אלוהים רוצה שנבין עד כמה הישועה שהוא נתן לנו היא גדולה ולכן נשמח בה.
אלוהים ציווה עלינו לשמוח! אולי זה נשמע מוזר – מה הבעיה לשמוח? למה אלוהים היה צריך לצוות עלינו לשמוח?
גרתי ביפו והאמנתי בישוע. אהבתי מאוד לעזור לאחרים. תפרתי בגדים עבור משפחות שלא היה להן כסף לקנות אותם, הכנתי אוכל וחילקתי לאנשים עניים, ועשיתי כל דבר שיכולתי כדי לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה.
יום אחד בא מלאך לבקר אותי. הוא אמר לי שאלוהים ישים תינוק מיוחד בבטן שלי. עניתי למלאך, שאלוהים תמיד יודע מה הדבר הכי טוב בשבילי.
גרתי קרוב לבית המקדש, ולאבא שלי קראו אמוץ. הייתי נביא של אלוהים ואהבתי אותו מאוד.
יום אחד, כשהתפללתי, ראיתי חזון. אלוהים רצה לספר לי משהו חשוב.
אנחנו לא יודעים הרבה על הילדות של ישוע, אבל מהמעט שאנחנו קוראים אנחנו יודעים שהוא היה ילד טוב והתייחס בכבוד להוריו ולאנשים סביבו.
בבשורת לוקס וגם בבשורות האחרות יש תיאור מפורט יחסית של הלידה של ישוע. בהמשך מסופר הרבה על חייו של ישוע כאדם בוגר, אבל מעט מאוד כתוב על ילדותו.
ומה בכל זאת אלוהים בחר שייכתב על ישוע הילד בכתבי הקודש?