האם פגשת פעם קרנף? אני לא, והאמת… לא הייתי רוצה לפגוש אחד, במיוחד קרנפה שמטיילת עם הגור שלה! היא נהיית תוקפנית, כי היא מגינה על הגור הקטן והפגיע. בטבע הקרנף גר בסוואנות של אפריקה ושל דרום מזרח אסיה, במקומות חמים שיחד עם זאת יש בהם הרבה מים ובוץ. גם בספארי ובגן החיות אפשר לראות קרנפים, והם נראים כל כך גדולים ומגושמים! יש קרנפים עם קרן אחת וקרנפים עם שתי קרניים על האף. אומנם הקרנף כל כך גדול ומסורבל, אבל אם תסתכלו על צידו האחורי תוכלו לראות שיש לו זנב קטן וחמוד עם “מברשת” שיער בקצה.
צבעו של הקרנף הוא חום או אפור, והוא שוקל מכמעט טון (שזה אלף קילוגרם!) למינים הקטנים יותר של הקרנפים, ועד שלושה טונות וחצי למינים הגדולים יותר. זה כמו משקל של מכונית!
דבורה ומרים מקהילת ‘בית אליהו’ בחיפה נסעו עם ההורים לטיול ארוך ברחבי ארצות הברית. בדרך הן עצרו בהרבה מקומות מעניינים, וביניהם גם במוזאון שבו ניתן לראות את תיבת נוח. הביקור במוזאון היה מרגש מאוד, ולכן הן רוצות לספר לכם על מה שראו.
“אימא, אני לא יודע מה לעשות. תומר, מהכיתה שלי, חזר כמו כולנו אחרי חופשת הקיץ, אבל הוא נראה אחרת, הוא מדבר אחרת והוא ביקש מכולנו שמעכשיו במקום לקרוא לו תומר, נקרא לו תמר. הוא מתנהג כמו בת: בהפסקות הוא מעדיף לשבת עם הבנות ולדבר במקום לשחק עם הבנים. אני לא יודע איך להתייחס אליו”…
טלי ישבה ליד השולחן במטבח והביטה באימא שרחצה את הכלים.
“אימא, כבר כמה חודשים שאת לא עובדת ושמעתי שאבא סיפר שהוא לא יודע מה יהיה עם העבודה שלו, אז איך נסתדר?”, שאלה טלי, שתקה לרגע והמשיכה, “ואני רוצה שתדעו שאני לא צריכה בגדים חדשים ואני מוותרת על העוגיות עם השוקולד שאת מכינה ושאני כל כך אוהבת”…
אימא חיבקה את יסמין והתיישבה לידה. “אני רוצה לספר לך סיפור…
יסמין ישבה בשקט ונראתה עצובה. אימא ניגשה אליה ושאלה: “יסמין, מה קרה?”.
דמעה זלגה מעינה של יסמין. “אני פוחדת”, היא אמרה בשקט. “אולי הילדים לא יאהבו אותי? אולי לא יהיו לי חברות? ביום ההיכרות של הכיתה החדשה, אחת הבנות אמרה לי שאני ארוכה כמו שרוך…”.
אימא חיבקה את יסמין והתיישבה לידה. “אני רוצה לספר לך סיפור…
“רועי, פנה בבקשה את הכלים מהמדיח ושים כל דבר במקומו,” אמרה אימא בזמן שהמשיכה לקפל את הכביסה המונחת על השולחן בערמה גדולה.
“ובבקשה,” אימא הרימה את קולה כדי שרועי ישמע, “תבדוק את כוסות הזכוכית כשאתה מוציא אותן מהמדיח. שמתי לב שלאחרונה הן יוצאות עם כתמים, זה מהמים. אתה יכול להבחין בכתמים אם תחזיק כל כוס מול האור שנכנס דרך החלון.”
רועי התחיל לפנות את המדיח, קודם את הצלחות הגדולות, אחר כך את הצלחות הקטנות, ואז שם במגירה את הסכו”ם – כל דבר במקומו. לאחר מכן החל להוציא בזהירות את כוסות הזכוכית, אחת אחרי השנייה, והחזיק כל אחת מול האור…
שי פתח בשקט, כשידיו מתחת לשולחן, את הפתק שקיבל מחגי שיושב לפניו בכיתה. מדי פעם הביט למעלה כדי לוודא שהמורה דבורה לא רואה מה הוא עושה.
שי רצה מאוד להיות חבר של חגי. למה? כי חגי היה גדול וחזק והמנהיג של החבורה שרצה להצטרף אליה. הוא הסתכל סביב וראה שגם יותם, רועי, אבנר ושון קיבלו פתק כמו שלו. שי שמח. כבר עכשיו הרגיש חלק מהחבורה… הם שיתפו אותו במשהו שהולך לקרות והוא כל כך שמח להיות שייך אליהם! הוא הצליח לפתוח את הפתק וקרא את מה שכתוב בו…
המלחמה הסתיימה. יעקב הרים את הראש ממקום המסתור שלו וראה את חיילי המכבים רצים לכיוון בית המקדש. מרחוק הוא יכול היה לשמוע אנשים צועקים: “ניצחנו! ניצחנו!” הוא ידע שאלו הם המכבים שאחיו הגדול היה אחד מהם. הם נלחמו ביוונים שהכריחו אותם להשתחוות לאלילים ואפילו שמו פסל של זאוס בבית המקדש!
“אימא, מה נעשה בחגים?” שאל אסף ולא חיכה לתשובה. “איזה כיף, יש לנו חופש!” קרא וקפץ על הספה, משם אל השטיח, אל השולחן ושוב על הספה. הוא המשיך לקפוץ ולקרוא: “חופש! חופש!”