“רועי, בוא!” קראו בר ודור, “בוא איתנו, שמענו שהבנות נפגשות אצל גילי, נלך להציק להן!”
“למה?” שאל רועי, “למה להציק לבנות?”
“כי משעמם לנו,” ענה בר.
“כי מצחיק להציק,” ענה דור. “מצחיק להצחיק…” המשיך ואמר לעצמו בחיוך, “ובטח נגרום לאחת מהן לבכות.”
אלוהים ברא את העולם ואת כל מה שבו. אחד הדברים הנפלאים שאלוהים נתן לבני האדם הוא היכולת לדבר זה עם זה.
ומה לגבי בעלי החיים?
אלוהים נתן גם לבעלי החיים יכולת להיות בקשר זה עם זה, בעיקר כדי להגן על עצמם. לנו בני האדם אין יכולת להבין לגמרי את בעלי החיים, אבל אנחנו יכולים לשמוע את הצלילים שהם מפיקים ולהבין חלק מהרגשות שהם מביעים. בואו נראה כמה דוגמאות.
לפני שפגשתי את ישוע אהבתי כסף יותר מכל דבר אחר! הייתי מוכס ולכן לקחתי מאנשים מיסים (כסף) שהם היו חייבים לתת לרומאים ששלטו אז בישראל. אבל לא לקחתי רק את מה שהייתי צריך לתת לרומאים, אלא תמיד לקחתי גם עוד קצת כסף בשבילי. כך נהייתי עשיר!
הפעם דביר, הכתב המשוטט של ילדי־יה, יצא לבקר ילדים בקהילות משיחיות שונות ברחבי הארץ, ושאל אותם איך לדעתם נוצר העולם ומאיפה הגיעו בני האדם.
חג פורים הוא חג נפלא שכולנו אוהבים לחגוג. אבל הוא יותר מחג של תחפושות ואוזני המן. בחג הזה אנחנו זוכרים את נאמנותו של אלוהים לעם ישראל.
דוב הנמלים
מהו אורך הלשון שלכם? האם מדדתם אותה פעם? לאיזה מרחק אתם יכולים להוציא אותה? האם אתם מסוגלים להוציא אותה לאותו מרחק כמו דוב הנמלים? נסו ותמדדו… דוב הנמלים מצליח להוציא את הלשון למרחק של יותר מ־50 סנטימטר! זהו אורך השווה כמעט לשני סרגלים שמציבים אותם אחד אחרי השני!
למה אלוהים ברא לדוב הנמלים לשון ארוכה כל כך? יש לכך סיבה טובה! הלשון הארוכה עוזרת לו להגיע לנמלים ולטרמיטים שהוא אוכל. נמלים וטרמיטים חיים בתוך מחילות שהם חופרים באדמה, או בעצים נרקבים ובכל מקום אחר שהם יכולים לחפור מחילות (לפעמים גם ברהיטים שלנו…).
לפני שפגשתי את ישוע אהבתי כסף יותר מכל דבר אחר! הייתי מוכס ולכן לקחתי מאנשים מיסים (כסף) שהם היו חייבים לתת לרומאים ששלטו אז בישראל. אבל לא לקחתי רק את מה שהייתי צריך לתת לרומאים, אלא תמיד לקחתי גם עוד קצת כסף בשבילי. כך נהייתי עשיר!
על הספסלים ביציע ישבו ההורים והאחים של המתמודדים, עודדו אותם ומחאו כפיים. באותו בוקר התקיים בחצר בית הספר מרוץ ידידותי שמטרתו לעודד את הילדים לנהל אורח חיים בריא. על קו הזינוק עמדו המתחרים: ארבעה בנים ושתי בנות. שירי עמדה על הקו מוכנה לריצה. היא חייכה חיוך רחב וקפצה בהתרגשות. המורה לספורט הרגיע אותה ואת כל המשתתפים.
השריקה נשמעה והילדים יצאו לדרך לקול תרועות הקהל.
כולם השקיעו מאמץ ורצו מהר ככל שיכלו. לפתע, יוגב, הלוקה בתסמונת דאון, הבחין בהוריו שישבו ביציע. הוא סטה מהמסלול ובמקום להמשיך ולרוץ עם כולם הוא רץ לעבר ההורים שלו. המורה לספורט ניסה לקרוא לו לחזור, אבל יוגב חייך והמשיך לרוץ אל הוריו בזרועות פתוחות כמי שמתכוון לחבק אותם.
מי אני ולמי התחפשתי?, פורים!, רק שקר קטן?, צביעות, הזיקית, אלוהים בא לעולם בדמות אדם, ריסון עצמי