עובדה- צייתנות

צייתנות

אנחנו לא יודעים הרבה על הילדות של ישוע, אבל מהמעט שאנחנו קוראים אנחנו יודעים שהוא היה ילד טוב והתייחס בכבוד להוריו ולאנשים סביבו.

בבשורת לוקס וגם בבשורות האחרות יש תיאור מפורט יחסית של הלידה של ישוע. בהמשך מסופר הרבה על חייו של ישוע כאדם בוגר, אבל מעט מאוד כתוב על ילדותו.

ומה בכל זאת אלוהים בחר שייכתב על ישוע הילד בכתבי הקודש? שהוא ציית להוריו! הוא הלך איתם, עשה את כל מה שהם ביקשו ממנו וכיבד אותם.

למשל, כשהוא היה בן 12, ישוע ומשפחתו עלו לרגל לירושלים בחג הפסח. כשיוסף ומרים, הוריו של ישוע, חזרו הביתה, הם גילו שישוע הצעיר נשאר בירושלים. הם חזרו כדי לחפש אותו ולאחר שלושה ימים מצאו אותו בבית המקדש. הם גערו בו מכיוון שהם מאוד דאגו. ישוע הסביר להם שהוא נשאר בבית האלוהים אביו. אבל הם לא הבינו את מה שהוא אמר. בכל זאת הוא “נכנע למרותם” (לוקס ב’ 51), כלומר הוא ציית להם למרות שידע שהם טועים. הצייתנות שלו הניבה פרי טוב והוא “הוסיף לגדול בחכמה ובקומה ובחן לפני אלוהים ובני אדם” (52).

ישוע גדל והפך לנער. הוא היה ילד חכם שנעים להיות לצדו ושמכבד את הוריו ומציית להם. הוא היה ילד ירא אלוהים והפך להיות איש ירא אלוהים, כזה שמציית תמיד. כילד הוא ציית להוריו וכשגדל ציית לאלוהים ומסר את נפשו עבורנו.

למה? כי אלוהים ציווה: “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך”, וגם “ואהבת לרעך כמוך”. זה בדיוק מה שישוע עשה, והאהבה שלו התבטאה בכך שהוא ציית.

גם אנחנו צריכים להתנהג כמו ישוע: לציית להורים, לאהוב את אלוהים ולהתנהג יפה אל החברים וכל האנשים שסביבנו.