ניצחון המכבים
המלחמה הסתיימה. יעקב הרים את הראש ממקום המסתור שלו וראה את חיילי המכבים רצים לכיוון בית המקדש. מרחוק הוא יכול היה לשמוע אנשים צועקים: “ניצחנו! ניצחנו!” הוא ידע שאלו הם המכבים שאחיו הגדול היה אחד מהם. הם נלחמו ביוונים שהכריחו אותם להשתחוות לאלילים ואפילו שמו פסל של זאוס בבית המקדש!
יעקב רץ ממקום מסתור אחד לשני לכיוון בית המקדש, כי הוא רצה לראות מה קורה שם. בדרך ראה בתים הרוסים ושרופים, אנשים בוכים ובורות בדרכים, אבל לא היה לו אכפת – הוא רצה לראות מה קרה לבית המקדש! בשקט עלה במהירות במדרגות והתגנב לרחבת בית המקדש, שם ראה את המכבים רוקדים ושרים. הם הפילו את הפסל של זאוס ושרפו את המזבח שניצב לפניו… כמה קינא בהם ורצה להיות חייל כמוהם!
“ילד, עזור לי בבקשה להזיז את האבן הגדולה הזאת!” קרא לעברו איש בעל זקן גדול. יעקב עזר לו, ואז לקח מטאטא שמצא בפינה והתחיל לנקות את הרצפה.
“מצאתי את המנורה!” קרא יהודה הכוהן. הוא וחבריו הבריקו אותה והחזירו אותה למקומה. לאט־לאט נרגעו החוגגים ועזרו לנקות ולסדר את בית המקדש. הם שמחו כל כך על ששוב היה אפשר להתפלל לאלוהים ולהקריב קורבנות בבית המקדש.
“איך נחגוג את היום השמח הזה?” שאל יהודה הכוהן. כולם חשבו וחשבו בזמן שעבדו.
“לא יכולנו לחגוג את סוכות בזמן, אם כך אולי נחגוג את החג עכשיו?” הציע מישהו.
“ונקרא לו ‘סוכות שני’,” הוסיף אחר בהתלהבות.
“אבל צריך לחגוג באופן מיוחד! לא סתם כמו עוד חג סוכות כמו שחוגגים כל שנה. מה נעשה?”
במוחו של יעקב עלה רעיון. הוא קצת חשש לומר אותו, אבל בכל זאת אזר אומץ ואמר: “שלמה המלך חגג את חנוכת בית המקדש הראשון בחג הסוכות. אולי נחגוג כמו המלך שלמה?”
כולם אהבו את הרעיון! מהר מאוד הכריזו על חגיגה גדולה ואמרו לכולם שהחג יארך שמונה ימים, כמו בסוכות, ושהחגיגות יימשכו כל היום וכל הלילה בלוויית הרבה מאוד אורות!
וכך, ילדים, קיבלנו את חגיגת החנוכה, או שאולי נקרא לחג ‘סוכות שני’?