סיפורי ילדים – מדליית זהב בחברות

מדליית זהב בחברות

על הספסלים ביציע ישבו ההורים והאחים של המתמודדים, עודדו אותם ומחאו כפיים. באותו בוקר התקיים בחצר בית הספר מרוץ ידידותי שמטרתו לעודד את הילדים לנהל אורח חיים בריא. על קו הזינוק עמדו המתחרים: ארבעה בנים ושתי בנות. שירי עמדה על הקו מוכנה לריצה. היא חייכה חיוך רחב וקפצה בהתרגשות. המורה לספורט הרגיע אותה ואת כל המשתתפים.

השריקה נשמעה והילדים יצאו לדרך לקול תרועות הקהל.

כולם השקיעו מאמץ ורצו מהר ככל שיכלו. לפתע, יוגב, הלוקה בתסמונת דאון, הבחין בהוריו שישבו ביציע. הוא סטה מהמסלול ובמקום להמשיך ולרוץ עם כולם הוא רץ לעבר ההורים שלו. המורה לספורט ניסה לקרוא לו לחזור, אבל יוגב חייך והמשיך לרוץ אל הוריו בזרועות פתוחות כמי שמתכוון לחבק אותם.

שירי רצה מהר והובילה בראש חבורת המתחרים. היא תמיד הייתה ספורטאית מצטיינת וחשוב היה לה שכולם יראו שהיא חזקה ומהירה. אבל כאשר היא הבחינה ביוגב, היא סטתה מהמסלול והחלה גם היא לרוץ בעקבותיו כשהיא קוראת: “יוגב, חזור למסלול, הצטרף אליי”.

יוגב עצר. הוא הביט בשירי, הפנה מבטו אל הוריו ושוב אל שירי.

“בוא”, קראה שירי שוב, “בוא נרוץ ביחד עם כולם ואחר כך נלך לאבא ואימא”.

יוגב עמד מבולבל. שירי רצה אליו, חיבקה אותו, אחזה בידו וביחד הם רצו בחזרה למסלול. 

הם המשיכו לרוץ וחצו יחדיו, יד ביד, אחרונים, את קו הסיום. כל הקהל עמד על רגליו ומחא להם כפיים.

לפני ארוחת הערב אימא חיבקה את שירי ואבא אמר לה בחיוך: “שירי, אני בטוח שישוע שמח כשראה אותך היום. ישוע אמר שהמצווה הראשונה, החשובה ביותר, היא לאהוב את ה’ בכל ליבך והמצווה השנייה היא לאהוב את החברים שלנו כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו. זה בדיוק מה שעשית היום! הראית את האהבה שלך לאלוהים בכך שהתייחסת בהתחשבות ובאהבה ליוגב”.

שירי חייכה: “רציתי לנצח. ידעתי שאני יכולה, אבל הבנתי שיש דבר שהוא חשוב יותר ממדליית זהב. חשוב יותר שיוגב יסיים את המרוץ מאשר שכולם יגידו שאני הכי מהירה. רציתי שיוגב יצליח. אני יודעת שישוע אוהב את יוגב ורציתי לשמח את ישוע ואת יוגב בכך שאעזור לו וביחד נסיים את המרוץ.