לשמור על הלב
“אבא!!!”
אבא בא בריצה וגילה את נטע שוכבת מתחת לערמת כפות התמרים לסוכה בכניסה לבניין.
“את בסדר, נטע?” שאל אבא בזמן שפינה את הענפים מעליה. “מה קרה?”
נטע ידעה בדיוק מה קרה, היא שמעה את אסי מתפוצץ מצחוק כשהיא מעדה וכל כפות התמרים נפלו עליה.
“אני בסדר, תודה שעזרת לי להזיז את הענפים. נתקלתי במשהו על המדרכה ועפתי לתוך כפות התמרים. נראה לי שיורד לי דם מהברך, אעלה הביתה לשטוף את הרגל.”
“אני אעלה איתך ואעזור לך,” נשמע קולו של אריאל מגיע מאחור. “נראה לי שבאתי בדיוק בזמן! רציתי לראות אם את רוצה לרדת לגן השעשועים להתנדנד בנדנדות.”
“כן! אבל בוא נעלה למעלה קודם. רוצה שוקו?”
נטע טבלה את העוגייה שלה בשוקו. “האסי הזה! אני לא סובלת אותו, הוא כל כך מעצבן!”
“נכון?” השיב אריאל, “הוא מעצבן את כולם. בטיול השנתי הוא שפך עליי מים והרטיב לי את כל התיק!”
“אוווווף, הוא היה כזה מעצבן!!! מה נעשה לו? אולי נזרוק עליו בלוני מים מהמרפסת?” אריאל צחק וחשב שזה רעיון לא רע בכלל, הרי מגיע לו, הוא כל הזמן מציק לאחרים.
“מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים,” הם שמעו קול עמוק מאחוריהם.
“סבא!!!” קראה נטע בשמחה, רצה אליו וחיבקה אותו בחוזקה.
“באתי לעזור לכם לבנות את הסוכה ואבא סיפר שנפצעת בברך, נטע, אז באתי לבדוק מה קורה. אבל נראה לי שהסתדרת יפה מאוד עם הפלסטר… שמעתי את השיחה שלכם על אסי וזה הזכיר לי את משלי ד’ 23: ‘מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים’.”
“סבא, הוא כל כך מעצבן, בא לי לסתום לו את הפה עם נייר דבק ושהוא ילך ולא יחזור!” אמרה נטע בכעס. אריאל הינהן בראשו להסכמה.
סבא חשב לרגע. “אתם יודעים מה? מחר יש לכם חופש מבית הספר. אתם רוצים לצאת לטיול?”
נטע ואריאל צהלו משמחה ורצו לשאול את ההורים אם מותר להם לצאת לטיול.
למוחרת בבוקר, עם כובע על הראש, בקבוקי מים והמון סנדוויצ’ים וחטיפים, קפצו נטע ואריאל לאוטו של סבא.
“שמעתם פעם על דויד המלך?” שאל סבא אחרי שעלו על הכביש המהיר.
“מי לא שמע על דויד המלך? אבל מה הוא קשור לטיול?!”
“מה אתם יודעים עליו?” שאל סבא.
אריאל קפץ מייד: “הוא נלחם בגוליית וניצח אותו!”
“והוא היה מלך ישראל! היה לו כתר על הראש!” קראה נטע והתחילה לשיר את ‘דויד, מלך ישראל’.
“נכון,” אמר סבא, “הוא באמת היה גיבור גדול, אבל לפני שהוא היה מלך קרה לו משהו מאוד לא נעים!”
סבא עצר את האוטו בחניון של עין גדי. “איזה כיף סבא! באנו לפה בטיול השנתי. נוכל לשחות פה!”
הם נכנסו לשמורה והלכו בשביל. ממול, בצידו השני של הוואדי, ראו את היעלים רובצות בצל הסלעים, ואת הגדיים הקטנים מקפצים מסביב ומלחכים את עלי עץ השיטה.
“ידעתם שדויד המלך היה פה לפני שהוא היה למלך?” נטע ואריאל הסתכלו על סבא בפליאה. סבא המשיך: “הוא בא לפה כדי להסתתר מפני המלך שאול. המלך שאול לא אהב את דויד, כי הוא ידע שיום אחד הוא ימלוך במקומו, אבל שאול רצה שהבן הבכור שלו, יונתן, יהיה המלך. לשאול לא היה אכפת ממה שאלוהים אמר. הוא רצה להרוג את דויד ולכן ניסה לתפוס אותו. דויד ברח והתחבא בכל מיני מקומות, וגם פה. זה כתוב בדבר ה’. דויד אפילו כתב מספר מזמורי תהילים בזמן שברח משאול המלך.”
שפן סלע רץ לפניהם והתחבא מתחת לאחד השיחים. מרחוק יכלו לשמוע את המים שבמפל הראשון. אבל אריאל ונטע לא שמו לב, הם הקשיבו בדריכות לסבא.
“המורה בשיעורי השבת בקהילה סיפר לנו שדויד היה עצוב מאוד כששאול רדף אחריו, ושהייתה לו הזדמנות להרוג את שאול אבל הוא בחר לא לעשות את זה,” אמרה נטע.
“נכון. דויד אהב את אלוהים יותר מכל דבר אחר, אפילו יותר ממה שהוא אהב את עצמו. לכן הוא החליט לא לשנוא את שאול, לא לנקום בו ולסלוח לו על כל הרע שהוא עשה לו.
נטע שקעה במחשבות ולבסוף אמרה: “סבא, אתמול ציטטת פסוק ממשלי. זה קשור לטיול ולדויד? ואולי גם לאסי?”
“כן, זה קשור,” חייך סבא. “נכון שמעייף לעלות את כל המדרגות בשמורה ולהיזהר שלא נדרוך על אבנים חדות? תארו לעצמכם איך הרגיש דויד כשהוא רץ פה מתוך פחד ששאול יתפוס אותו. ואומנם הוא התפלל וביקש את עזרתו של אלוהים, אבל לא ביקש מאלוהים לפגוע בשאול. הוא שמר על הלב שלו שלא יהיה בו כעס כלפי שאול. זה בדיוק מה שהפסוק מאתמול אומר: “מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ, כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים.” חשוב לשמור על הלב שלנו, על מה שאנחנו חושבים, בגלל שמה שיש לנו בלב זה מה שיוצא לנו מהפה וקובע את ההתנהגות שלנו. אם אני כועס על מישהו ולא מבקש עזרה מאלוהים להשתחרר מהכעס, זה ישתקף בהתנהגות שלי ואני עלול לעשות או לומר משהו שאחר כך אצטער ואתחרט עליו.”
“אז אם אני כועסת על אסי ומרכלת עליו עם אריאל, אני גורמת לעצמי רע ולא שומרת על הלב שלי.” אמרה נטע.
“ואם אני כל הזמן אחשוב על זה, זה ישפיע על ההתנהגות שלי ויהפוך אותי לבן אדם כעוס,” הוסיף אריאל.
“בדיוק. לכן שלמה המלך, שכתב את הפסוק, אמר שלא משנה מה אנשים אחרים עושים לך – שמור על הלב שלך. עלינו להקפיד שמה שאנשים אומרים או עושים לא ישפיע עלינו לרעה. אנחנו יכולים לבקש מאלוהים שיעזור לנו לעשות את הטוב ולשמור על הלב שלנו נקי כמו שהוא רוצה.”
הם הגיעו למפל הראשון ואריאל ונטע חלצו מייד נעליים וצללו למים הקרירים. אחרי שהתעייפו התיישבו עטופים במגבת על שפת הבריכה לצידו של סבא.
נטע חשבה לרגע ואמרה: “איזה כיף היה לדויד שהוא היה יכול לשחות ככה בבריכה! אבל לא הייתי רוצה להיות במקומו, ולברוח לפה בפחד בגלל שמישהו רוצה להרוג אותי. קשה מאוד לא לשנוא את האדם שפוגע בך, ושאול באמת היה רע אליו. הלוואי שאוכל לסלוח לאסי על כל הדברים שהוא עשה לי, כמו שדויד סלח לשאול. אני בוחרת לא לכעוס, אני רוצה להיות כמו דויד ולשמור על הלב שלי כדי לשרת את אלוהים ולא את השטן. אלוהים, בבקשה עזור לי!”
סבא חייך לעצמו והודה לאלוהים על הטיול הקטן.
Category: מאמרים, סיפורי ילדים
Tags: גיבורי האמונה, חברים, חיים משיחיים